הימנעות עקבית ממאבק בגזענות

הימנעות עקבית ממאבק בגזענות
אוקטובר 29, 2016 admin

מבקר המדינה על החינוך למניעת גזענות ולחיים משותפים

בחודשים מרץ-אוגוסט 2015 בדק משרד מבקר המדינה את פעולות משרד החינוך בתחום המאבק בגזענות והחינוך לחיים משותפים. כידוע, החינוך בתחומים אלה, ולערכי השווון והסובלנות שבבסיסם, חיוני לקיומה של חברה דמוקרטית, חופשית וסובלנית. המחויבות לערכים אלה מעוגנת הן במגילת העצמאות והן בחוק החינוך הממלכתי.[1]י
המבקר מונה שורת תוכניות וקווים מנחים בתחומים אלה שמשרד החינוך יזם והחליט לאמץ בעשורים האחרונים, אך בפועל, כפי שמעלה הדו"ח, נמנע כמעט לחלוטין מליישמם. גם מבעד ללשונו הזהירה של הדו"ח נקל להבין שאין המדובר במחדל של משרד החינוך, אלא במדיניות שיטתית ומודעת שלא לעסוק בנושא הגזענות ובחינוך לחינוך לחיים משותפים.
להלן הליקויים העיקריים שמונה המבקר[2];
אי-יישום התפיסה המנחה של משרד החינוך, והיעדר מדידת תופעת הגזענות
בסוף המאה הקודמת אימץ משרד החינוך את הדו"ח "להיות אזרחים: חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל" של הועדה בראשות פרופ' קרמניצר,שהתווה תפיסה מנחה לחיזוק החינוך לדמוקרטיה. למרות זאת, כפי שקובע המבקר, "המשרד לא יישם את המרכיבים המרכזיים בדו"ח, שנועדו לחולל שינוי בגישה לחינוך הדמוקרטי, האזרחי והערכי ולהעלאתו לראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך". כמו כן, "המשרד לא גיבש כלי לבחינה שיטתית ועקבית, על פי מדדים אחידים, שלפיו ניתן יהיה לדעת על היקף תופעת הגזענות במערכת החינוך, ולעקוב אחר הפעילויות הנעשות בבתי הספר לקידום הנושא חיים משותפים ולמיגור הגזענות".
אי-יישום התפיסה המנחה של משרד החינוך, והיעדר מדידת תופעת הגזענות
"מתחילת שנות האלפיים", קובע מבקר המדינה, "יזם משרד החינוך מהלכים מערכתיים לחינוך לסובלנות ולחיים משותפים, אך אלה או שלא יושמו כלל, או שיושמו במידה מצומצמת וללא כל זיקה ישירה למאבק בגזענות בקרב תלמידים"; המבקר מונה את המהלכים הללו:

  • בשנת 2009 הגישה ועדה ציבורית, שמינתה שרת החינוך פרופ' יולי תמיר המלצות לגיבוש מדיניות ממלכתית בנושא החינוך לחיים משותפים בין יהודים לערבים, לרבות הצבת הנושא כיעד כלל-משרדי. אולם "משרד החינוך לא קידם מהלכים ברוח ההמלצות אף שההחלטה על יישומן התקבלה בפורום מנכ"ל מדצמבר 2009".
  • בשנת הלימודים 2013-2014 יזם שר החינוך הרב שי פירון מהלך רב שנתי ליצירת חברת מופת המושתתת על ערכים אוניברסליים, שבבסיסו עמדה התפיסה "האחר הוא אני". אלא שבפועל "לא תרגם המשרד את המהלך לתכנית עבודה המחייבת את כל יחידותיו. דהיינו, לא הוקצו תקציבים ומשאבי כוח אדם ייעודיים ולא פותחו רוב הכלים והמתודות ליישומו ואף לא נבנו תכניות עבודה עבור האוכלוסיות המיוחדות […] רוב התכניות) כ-60%) שבתי הספר הפעילו להטמעת התפיסה "האחר הוא אני" לא נגעו בשסעים המרכזיים בחברה הישראלית".
  • בנובמבר 2014 אישרה מנכ"לית המשרד הגב' מיכל כהן את עקרונות התכנית של חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות. אלא שבפועל, "לא גיבש צוות ההיגוי שהוקם לנושא זה את המרכיבים המרכזיים […] של התכנית שיאפשרו את הוצאתה לפועל. משרד החינוך לא הקצה לנושא לא תקציב ייעודי בהיקף הנדרש ולא שעות הוראה וימי הדרכה ייעודיים, ואף לא ריכז את כל הפעילות בנושא בידיה של יחידת מטה אחת שתשא באחריות ותוביל את המהלכים השונים לקידום הנושא במערכת החינוך".

אי-שילוב נושא החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות במקצועות הדעת

  • במסגרת מקצוע האזרחות הנלמד בכיתות הגבוהות, "לא שילב משרד החינוך בתכנית הלימודים החדשה שגיבש בשנת 2011 את המלצות הוועדה בראשות פרופ' קרמניצר. הוא גם לא בחן את טיב ההטמעה של תכנית הלימודים החדשה למרות הקשיים הטמונים בעיסוק בנושאים […] שנויים במחלוקת במסגרתה. זאת ועוד, המשרד לא פיתח דרכים שירחיבו את מעגלי המפגשים בין קבוצות תלמידים ממגזרים שונים".
  • "תכנית הלימודים בהיסטוריה בחינוך הממלכתי הנלמדת בכיתות ו-יב כוללת יעדים המותאמים לערכי סובלנות ומניעת גזענות. אולם משרד החינוך לא יישם מרכיבים מרכזיים שנקבעו בחוזר מנכ"ל להוראת הנושא, ובהם שילוב ערכים אלה ואיתור דילמות בהוראתם. זאת ועוד, תכנית הלימודים האמורה אינה נוגעת במאפיינים התרבותיים ובמורשת של האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית, וזאת בניגוד לעקרונות תכנית הליבה ללימודי ההיסטוריה, הקובעים מרכיבים מחייבים להוראת ההיסטוריה בכל הזרמים במערכת החינוך".
  • "התכנית מולדת, חברה ואזרחות הנלמדת בכיתות ב-ד שמה דגש על הקניית מכנים משותפים לכל התלמידים, וניתן בה ביטוי לערכי סובלנות וחיים משותפים. אולם משרד החינוך אינו מפקח על יישומה ואינו מרכז כל מידע על היקף פעילויותיה בפועל ועל טיבן. המשרד גם לא הקנה למורים […] הכשרה מתאימה למרות הקשיים שהמורים נתקלו בהם בהעברת תכניה, לרבות אלה הנוגעים לשסעים חברתיים ולדילמות פוליטיות וחברתיות".

פעילות מועטה של מינהל חברה ונוער
"מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, האחראי להובלת תחום החינוך הבלתי פורמלי בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, לא הציב את נושא החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות כיעד[…] ולא כלל את הטיפול בנושא זה בתכנית העבודה שלו […] נושא זה שולב במידה מצומצמת ביותר כנושא חובה בתכניות המרכזיות שהאגף לחינוך חברתי-קהילתי במינהל אחראי להן".
אי-מיצוי הפעילות עם ארגונים לא-ממשלתיים
"משרד החינוך לא הסדיר את ההתקשרות ואת העבודה עם הארגונים הלא-ממשלתיים הפועלים במערכת החינוך בתחום החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות, על פי המדיניות הכללית שקבע לפעילות עם ארגונים מעין אלה. בפועל ארגונים אלה עובדים באופן אקראי מול יחידות שונות במשרד, והמשרד אינו עושה בקרה על פעילותם כדי לוודא שהם פועלים באורח רצוף, שיטתי וכוללני למילוי מטרות וצרכים מוגדרים של מערכת החינוך".
היעדר הכשרה ופיתוח מקצועי של המורים
"החינוך הערכי והחינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות אינם נכללים בתכניות העבודה של האגף להכשרת עובדי הוראה וביעדיו. המזכירות הפדגוגית ומינהל עובדי הוראה לא הנחו את מנהל האגף לשלב את הנושא במסגרת ההכשרות של עובדי הוראה, ואף לא נקטו […] פעולות היערכות לשילובו בהתאם".
"למרות הצורך לטייב את פעילויות המכללות לחינוך בנושא "האחר הוא אני" ולשפר את הבקרה עליהן […] בחר האגף להכשרת עובדי הוראה שלא לעסוק בנושא זה בשנה"ל התשע"ו ולא לבדוק אם הן אכן הטמיעו את הנושא במסגרת המיזמים שמשרד החינוך השתתף במימונם".
"השתלמויות המורים בנושאים הנוגעים לחינוך אזרחי ולמניעת גזענות מועברות באופן אקראי וללא כל מנגנון השתלמות מובנה. המטה לחינוך אזרחי […] אף אינו מרכז נתונים על היקף ההשתלמויות בנושא[…] היקף ההשתלמויות בתחום החיים המשותפים שהתקיימו היה מזערי ביותר והוא עומד על פחות מאחוז אחד מכלל ההשתלמויות. מלבד קורסים בודדים […] עדיין לא הוכשרו המורים לאזרחות[…] להפעלת תכנית ייחודית לניהול שיח כזה – תכנית קשב ושיח רב תרבותי –  וטרם הוחל גם בהכשרת מורים המלמדים מקצועות אחרים. זאת ועוד, משרד החינוך לא ערך עד כה מחקר להערכת האפקטיביות של הכלים המשמשים את המורים בנושא ניהול שיח מוגן"
המבקר מסכם כי ממצאיו "מעלים תמונה של עשייה מועטה של מטה משרד החינוך בנושא החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות, וזאת חרף מורכבותה של החברה הישראלית רבת השסעים, ולמרות הבעתן של עמדות סטריאוטיפיות ואנטי דמוקרטיות וביטויי גזענות מטרידים החוזרים ונשנים בקרב בני נוער […] הנושא עולה לסדר היום של משרד החינוך באופן אקראי ונקודתי, ורק בעקבות גילויי גזענות קיצוניים ואלימים ובימי שיא שנתיים". כלשון הדו"ח, "מצב זה מעלה את החשש שהנהלות המשרד לאורך השנים ,וגם בשנים האחרונות […] נמנעו מלנקוט בפועל את מכלול הצעדים הדרושים ליצירת תשתית ארגונית, תקציבית, אופרטיבית ופדגוגית מספיקה להתמודדות מערכתית, אפקטיבית וארוכת טווח למניעת גזענות בקרב תלמידים".


[1] על פי החוק, אחת ממטרות החינוך הממלכתי היא "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים […] לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים".
[2] כותרות הליקויים מצוטטות כלשונן. למען הבהירות, שאר ציטוטי הדו"ח מובאים באדום.