"הקמפוס מתעורר" – מפגש מרצים

"הקמפוס מתעורר" – מפגש מרצים
מאי 18, 2016 admin

דברי פתיחה, מאת גד קינר (קיסינגר)

"גזענות", "הדרת אוכלוסיות של 'אחרים' למיניהם: מיעוטים, מהגרי עבודה, נשים, לה"טבים, מוגבלים, ואני מעז לומר – גם אינטלקטואלים – כבר הפכו אצלנו לא רק לנורמה, אלא גם בקרוב, ובוודאות, לחוק מדינה. אם סברנו תחילה שהמדובר בנזלת, אחר כך בדלקת ריאות, ואחר כך בזעזוע מוח, ואחר כך באירוע מוחי, הרי שעכשיו מתבהר שהחברה הישראלית חולת סרטן כרוני, המאיים להיות סופני. נראה רק מה קרה כאן בשבועיים-שלושה האחרונים: רדיפת האלוף גולן על הדברים שאמר ביום השואה; הביקורת החמורה נגד התבטאויותיו המצפוניות של שר הביטחון; השכרת אולם על ידי שלטונות האוניברסיטה לאגודת "בעוז רוחם", הדוגלת במוצהר בהדרת נשים באירוע עצמו; הסיסמה "עם אחד – מדינה אחת" בטקס הדלקת המשואות, וחמורה ממנה הבורות ההיסטורית שחוללה אותה, ועוד חמור מזה – החשד הקונספירטיבי שלי שמי שעמדה מאחורי סיסמה זו הכירה היטב את המקור ההיסטורי, ובחרה בסיסמה במזיד, ודי לחכימא; הקידום הסידרתי של ניצבים החשודים בהטרדה מינית על ידי מפכ"ל המשטרה; פרשת ספר האזרחות וכן הלאה, וכל זה בשבועיים בלבד. כמעט שבירת שיא גינס בפשיזציה.
אלה בקמפוס הזה האדישים כלפי המתרחש לוקים במה שרם לוי הגדיר באחד ממפגשינו בעקבות א.ב.יהושע "אי-ידיעה פעילה", סוג של אטימות מודעת, סוג של מחיקה תודעתית של קיום האחר האתני, שהיא תולדה של הכיבוש שבשנה הבאה יחגגו לו, להוותנו, יובל, ואוי לנו אם נהפוך חגנו לחגא, ונסרב ליטול חלק בהילולות ה"שבנו אל בורות המים", ו"שאוחדה לה יחדיו" ו"עיר האבות מאז ולעולם", והפיכת דוכנים פלסטיניים, ועקירת עצי זית, ואיסור על נסיעה ברכב באיזורים ה"לבנים" וכו'.
אלה בקמפוס הזה שהתנצלו על כך שלא באו הנה היום, משום שהם עמוסים, להבדיל מאלה שבאו למרות שהם עמוסים, כולל עבדכם הנאמן, צריכים לזכור שגזענות, רמיסת זכויות אדם, עוולות של קיפוח ותיוג שלילי של ציבורים שלמים, הם – בפרפראזה על אמרתו הידועה של ג'ון לנון – מה שקורה בזמן שאני עסוק בדברים אחרים, תוך ניצול היסח הדעת, או הדעת שלי, או כשאני, הליברל המוצהר, דוגל באיסור על ההשוואה בין פעולות בלתי מוסריות הנעשות אצלנו בתחומי הקו הירוק ומחוצה לו לפשעי הנאצים. כי כמו שהפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל, אצלנו – איסור ההשוואה הזאת הוא ההכשרה הראשונית של מעשי נבלה. אני כאן, משום שאינני רוצה להפוך בעוד שלושים שנה לגיבור מחזה כמו ג'וני האלדר ב"טוב" של ס.פ.טיילור על פרופסור לספרות, הומניסט, מומחה לגיתה, שהופך לעוזרו של אייכמן למסייע בהקמת אושוויץ. אבל – אסור להשוות.
אנחנו כאן משום שהאקדמיה, האמורה להיות האתר הטבעי להשמעת קול זעקה כנגד ההשחתה המוסרית, החברתית והמדינית של החברה הישראלית, ושל האקדמיה עצמה – ההפקרה של פועלות הניקיון הערביות, עובדות הקבלן, האפליה של סטודנטים ערבים, הדרת נשים באולם המושכר על ידי האוניברסיטה וכו' –  האקדמיה שותקת. אנחנו כאן משום שרוב הסטודנטים הישראלים לא יעשו מה שעמיתיהם בחו"ל עושים בנסיבות דומות, לא יעלו על בריקדות, לא ייצאו להפגנות, לא יחוללו מהפכות חוץ מסערות חולפות בגביע קוטג', לא משום שהם ערלים לסבלו של הזולת, לא משום שרמיסת הערכים הדמוקרטיים וסתימת פיותיהם של אנשי רוח ואמנים לא "מזיזות" להם, אלא פשוט משום שהם תוצרים של מערכת חינוך שמחקה את הקו הירוק, החדירה למוחותיהם שהכל בסדר, שהכל מותר להם, שהערכים הלאומניים, הכוחניים והפשיסטואידיים של העם הנבחר שמשרד החינוך מטפח, בחסות ישראל סבא, וגם כמה פרופסורים שמשמיעים דעות מעוררות חלחלה ברשת "אקדמיה", הם העקרונות ואין בלתם, וכל עיקרון אוניברסלי, הומניסטי אחר, הוא טוב כחומר לבחינה בלבד, והסטודנטים לא יעלו על בריקדות, גם משום שהם נאלצים לעבוד. כמו שאמרתי: הגזענות פורחת כי הייתי עסוק בדברים אחרים. והאקדמיה לא יודעת – אי ידיעה פעילה, כאמור – איך להתמודד עם הבערות הזאת שהמשך קיומה הוא בנפשנו. אנחנו כאן משום שלמישהם בצמרת המוסד הזה ואחרים נוח לשמור על שקט תעשייתי, כדי לא להתעמת עם משרד החינוך, כדי שהתקציבים המקוצצים ימשיכו לזרום, ועוד אלף אחת סיבות, אבל אנחנו כאן בעיקר משום שלשתוק הוא הסכמה שבשתיקה להידרדרות הערכית, ומשום שתפקידנו כחוד החנית האינטלקטואלית של החברה הישראלית הוא לא רק ללמד, לא רק להנחיל ולפתח ידע, אלא גם לחנך ולהוביל דרך אחרת.